פרשת חוקת

פרה אדומה נתפסת אצלנו כחוקה. אעפ"י כן אנו מוצאים כמה ניסיונות להסביר את טומאת המת כמו גם את טהרת פרה אדומה.

"זאת חוקת התורה", לשון חוקה מלמדנו, כי על אף שאיננו יודעים טעמה של המצוה, מצווים אנו לקיימה.

השוואת חלק ממנהיגי דורנו, למנהיגים הגדולים של העם כמו משה, אהרון ושמואל עליהם קראנו בפרשות האחרונות ובהפטרותיהן, מעוררת בנו געגועים עמוקים לאותן דמויות מופת.

טומאה וטהרה ביחס למות הצדיקים; בעניין "באר חפרוה שרים"; הכניסה לארץ ישראל - הקרב בין עוג לעם ישראל.

עבודת ה' מאהבה; אילו משה ואהרון האמינו, לא היו מכים בסלע; צריך להתחזק באמונה ולא ליפול בכעס; בדיבור, גם הסלע הלא נכון היה מוציא מים; בארץ-ישראל עבודת ד' צריכה להיות בשמחה, באמונה ובאהבה.

"זאת חקת התורה" - משמעויות שונות על פי מפרשי התורה;

חטאו של משה לא נתפרש בתורה, אם כן במה חטא ומדוע נענש כל כך חזק עד שאפילו תפילות לא עזרו לקריעת רוע גזר הדין?

חוקה - ללא טעם; הטומאה היא חיצונית, הטהרה באה ממקורות פנימיים; אחדותם של ישראל היא פנימית; חוקת הפרה הפנימית מטהרת; הדור החדש מגלה דברים חשובים שלא נתגלו לדורות קודמים; משה מוכיח את העם בלשון יוונית דווקא.